<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן ו'</h1>
<h2>דף פה.</h2>
דין כתיבת הימים של גט כהלכתו. כך יכתוב בשלישי ברביעי בחמישי ביו"ד באמצע. בשני בששי בלא יו"ד באמצע. יום ראשון יכתוב באחד בשבת. ויכתוב ביום אחד לירח פלוני בשני ימים בשלשה ימים בארבעה ימים בחמשה ימים [בששה] בשבעה בשמונה בתשעה בעשרה [ימים]. באחד עשר יום בשנים עשר יום בשלשה עשר יום בארבעה עשר בחמשה עשר בששה עשר בשבעה עשר בשמונה עשר בתשעה עשר בעשרים יום. באחד ועשרים יום בשנים ועשרים יום בשלשה ועשרים בארבעה ועשרים בחמשה ועשרים בששה בשבעה בשמונה בתשעה ועשרים יום. ואם יהיה ר"ח ב' ימים אם יכתוב הגט ביום שני יכתוב ביום אחד לחדש פלוני אין לפקפק [כי] חשבונו מיום ב'. ואם יכתוב ביום ראשון נראה לכתוב בשלשים יום לירח פלוני שהוא יום ראשון לירח פלוני ונראה למורי הר"ף ז"ל שיש לחוש וטוב להמתין עד יום שני למחרת שלא יכנס בשום נדנוד וספק. ואם אותה שנה עיבור וכותב באדר [ראשון] יכתוב לירח אדר ראשון וכמו כן באדר שני לירח אדר שני. מצאתי בתשובת שאלה להראב"ד ז"ל מנהג בכל הארצות דהיכא דאיכא כתובת אשה או גט דכתבין ביה יומי ירחא וכד מקלע תרי יומי בריש ירחא מנינן מיום ראשון מחדש הנכנס ואע"פ שהוא עבורו לחדש היוצא. ואע"ג דלגבי מועדות מנינן מיום שני. ושמעתי סמך לדבר מפי ר' אברהם בר' משה מדכתיב ולא אכל ביום החדש השני לחם מכלל דלענין [מנין] מנינן מיום ראשון. ועוד הביא ראיה בשם חכם אחד מההיא דגרסינן במס' כתובות פרק מי שהיה נשוי [כתובות צ"ד ע"ב] שתי נשים הנהו תרי שטרי דנפקי קמיה דר' יוסף חד הוה כתוב בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לנכסיה לההוא דכתוב בה בחמשה בניסן אמר ליה אידך ואנא אפסיד אמר ליה ידך על התחתונה אימר בר עשרין ותשעה הוה שמעינן מינה מדלא (כתיב) [אמר] אומר בר תלתין בניסן את (שהדי) [שהרי] בניסן מלא ש"מ דלענין מנין יום ראשון מראש חדש מחדש הנכנס הוא ע"כ. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בחדושיו במסכת נדרים [ס"ג ע"ב]. וכן נמי כתב אדונינו ומורינו ה"ר שם טוב פלכו ז"ל שבשבועה ובשטרות ובגיטין ובכתובות מונין מיום ראשון של ר"ח. עד כאן משפט הימים בלשון [זכר].
והא לך משפט השנים בלשון נקבה. בשנת חמשת אלפים ואחת ושתים ושלש וארבע וחמש ושש ושבע ושמונה ותשע ועשר. ואחת עשרה ושתים עשרה ושלש עשרה וארבע עשרה. וחמש ושש ושבע ושמונה ותשע עשרה ועשרים. מכאן ואילך אחת ועשרים ושתים ועשרים וכו' לעולם המנין הממוצע לשון נקבה.
והא לך הדברים הצריכין על כתיבת הגט. צריך שיצוה הבעל לסופר לכתוב גט לאשתו פלונית בפני עדים כשרים שלא יהיו העדים קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה. וכן הבעל אם כותבו יאמר לשם פלונית אשתי אני כותבו. וצריך שיהיו העדים בשעת כתיבת הגט ולכל הפחות בשטה ראשונה. ושיאמר הסופר בפני אותן העדים אני כותב לשם פלונית בת ר' פלוני אשת ר' פלוני בר פלוני המכונה פלוני. וצריך שיאמר הבעל לסופר לעשות ולכתוב הרבה גיטין עד שיכתוב אחד כשר לדעת הרב [שהוא דר בעיר או] המחמיר יותר. ולכתבו מכתיבה גסה ולחתוך הקלף קודם הכתיבה. ולשרטט מברזל לא מאבר. וי"ב שטין כמנין גט. כתב הר"ש ז"ל כך כתוב בתשובות הגאונים ז"ל אבל מקובלני אני שאין עכוב לפסול בדבר זה שלא מצינו רמז בכל התלמוד עכ"ל. וגט זהו לשון כריתות מלשון הירושלמי מגט גייטי. וצריך בשטה אחרונה כדת משה וישראל. ושיהא ארכו יתר על רחבו וארכו דרך כתיבתו ונהגו שלא להקפיד. וצריך שיהא כדין ספר ולכתוב האותיות כהלכתן. ואם יש ספק יבא תינוק להכיר אותן. וצריך לכתוב בר רבי שלם וחבר כלו שלם ולכתוב ספוק מימי העיר או מימי נהרות או בורות או מעיינות ואפילו אם יהיה ספוק מימי העיר (מתבוססות) [מסתפקות] על נהר חוץ לעיר צריך לכתוב אותו. וצריך לדקדק שיהיה הקלף והדיו והקולמוס הכל לבעל האשה ואם יהיה לאשה תתן [לו] האשה [במתנה] ויהיה משלו. וצריך ליזהר שלא יעשה הבעל שליחות לצוות לכתוב רק הוא בעצמו יצוה לסופר לכתבו ולעדים שיחתמו ולכתוב כתיבה תמה. וצריך שלא יהא שום טשטוש ומחק בגט ולתלות הההי"ן בכרעיהן וכן הקופי"ן ושלא יכתוב על המחק. ואם יפול דיו על האות כתובה שלא יתקן אותה [ע"י מחקים] משום חק תוכות. אמנם מיו"ד [או] וא"ו וכיוצא בהן לעשות מטפה שנפלה אות שלימה אין בכך כלום וכשר כי זה חק ירכות. וצריך שיחתמו העדים לשמה כמו שהסופר כותב ושיחתמו זה תחת זה וזה בפני זה. ושלא יחתמו רחוק מן הגט שתי שטין ויכתבו אחר שמותם עד כמו פלוני עד. וצריך שתהא יד האשה פתוחה בשעת קבלת הגט ושלא תחזיק יד האשה בגט עד שיניחנו בעלה מאליו בתוך ידה. ושיהא הדיו יבש בשעת נתינה כדי שיהא ראוי להתקיים. וצריך לבטל כל מודעות לבעל ולמקריה קודם נתינה ואחר נתינה. וצריך להטיל חרם על הבעל ועל העומדים שם שלא להוציא לעז על הגט. וצריך שאם היה נשבע הבעל ליתן גט שיתירו לו קודם נתינת הגט שלא יהא דומה לאונס אך ערבון יתן אם ירצו שאין זה דומה לאונס. עכ"ל הר"ף ז"ל.
